ילדים מחבלים- מהיכן זה בא ולאן זה הולך

בשבוע האחרון נשבר שיא נוסף בגיל המפגעים הפלסטינים. בעוד המחבל שדקר ילד בן גילו בפסגת זאב היה בן 13. הילד שדקר את המאבטח ברכבת הקלה היה בן 11.
ההסבר של השב"כ לשותפות הצעירה שאין לה תקדים, בגל הטרור, מוכר – "תחושת קיפוח, לאומי, כלכלי ואישי ובעיות נפשיות ואישיות והסתה ברשתות החברתיות".
ואני אומר. אין שטות ועצימת עיניים גדולות יותר מאופן הצגה זה של פיגועי הסכינים ופגועי הקטינים.

האם יתכן שילד בן 11 יצא להרוג בידיעה גמורה שהוא הולך להיהרג רק כי "הסיתו" אותו? האם "הסתה" מספיקה בכדי לתת לילד אומץ להחזיק סכין או מספרים ולדקור מאבטח בוגר חמוש באקדח? בואו נסתכל דקה על הילדים שלנו. האם אפשרות שכזו תתכן?
אין ספק, ואנו חייבים להודות בכך, כי המדובר על קיום תודעה לאומית ברמות ובעוצמות שאנחנו כבמדינה מערבית, לא מכירים ואולי גם פוחדים ולא מעוניינים להכיר. כי בתודעה המערבית, ילד בן 11 אין לו אחריות פלילית ואינו בר עונשין, כיוון שהוא נחשב כאינו בר תודעה עצמאית.

תודעת הלאום שבבשר
אולם, ביהדות ועוד יותר באסלאם, הדבר ממש לא כך. בגיל שמונה ימים ובאסלאם בטווח שעד גיל 13 מוטבע אות ברית הלאום בבשר. את בגרות האדם קובעת התרבות היהודית לא דרך מבחני בגרות ולא דרך מבחנים פסיכומטריים, אלא בהתפתחות הגוף. יציאת שתי שערות במקום הערווה (בת בהגיעה לגיל 12 ובן בהגיעו לגיל 13). היהדות והאסלאם מציגות שתיהן תרבות לאומית המופיעה דרך קשרי הבשר. זיקת גוף האדם אל האדמה וקשר הבשר אל האם המולידה.

מן המקום הזה, מגיעה עוצמה בסדר גודל אחר לגמרי מזו שהשכל וההיגיון יכולים לייצר, והיא זו המניעה ילדים בני 11 ו13 לפעול עד כדי מעשה של לקיחת חיים של האחרים וסיכון חייהם שלהם.

אם נכיר בנקודת המוצא הקיומית והתרבותית של עוצמה זו, לא רק שנוכל למגר את הטרור היוצא ממנה, אלא נוכל למנף אותה לפסגות תרבותיות העולות עשרות מונים מאלו האפשריות מפעולתו של השכל וההיגיון, כי כוחה מגיע ממקום הקיום של המין האנושי.